זהבה לופו

זהבה לופו באמנותה מגדירה מחדש את זרם האמנות המופשטת שעלתה וצמחה במאה ה- 20. קומפוזיציות מורכבות ומדוייקות להפליא. אין זו עוד חגיגת צבע לשמה. יש התייחסות לכל כתם ושיקול דעת רב עם כל משיכת מכחול. רבדים של שכבות צבע שמן ומנגד שקיפויות עד לתחושה של נגיעה. רצף של מסרים המתחברים בהרמוניה מושלמת. אך לא ניתן לטעות בהם, כל אמצעי אפשרי יהפוך לחלק מהיצירה ולעולם יהייה זה דיאלוג של כבוד בין האמנית ויצירתה. יכולותיה הציוריות מאפשרות לה להפוך את האבסטרקט לאמנות עכשווית גם כשהיא מגישה אותה אחרת. יש אמירה ויש אמצעיי הבעה עכשוויים, אבל זו אמנות של שלמות, וכך גם ההתייחסות לאמנות של יוצרת זו. רגישותה הרבה מותירה את צופייה בתחושה של מרחק נגיעה בנפשה של האמנית דרך יצירתה. ליצירה הפלסטית הגיעה האמנית רק בעשור השלישי לחייה לאחר היותה אם לשלושה וזאת למרות שכשרון הציור בלט עוד בילדותה. עם סיום לימודיה היסודיים, המבדקים הפסיכוטכניים הצביעו על כשרון זה והוצע לה להמשיך במסלול של יצירה פלסטית, הצעה שנפסלה על ידה על הסף. זהבה לופו המשיכה במגמת מוסיקה בתיכון תלמה ילין ובהמשך באקדמיה למוסיקה שבאוניברסיטת ת"א . את הידע העושר והתרבות המוסיקליים את כל אלו מביאה האמנית לתוך יצירתה הפלסטית ומכאן יחודו של המופשט המזוהה עם אמנית זו.